סלקום ישראל בע"מ נ' רושרוש ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן.

1.המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקשים (להלן: "הנתבעים") תביעה כספית שעילתה השבת כספים ששולמו להם על ידי התובעת, בהתאם להסכם בין הצדדים.

2.הנתבע 1 ניהל כנגד התובעת וחברות סלולאר נוספות הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בגדרם טען כי הינו הבעלים של הזכויות במקרקעין שהושכרו לתובעת ולחברות האחרות. במסגרת אותם הליכים תבע הנתבע את פינוי מתקני התקשורת ותשלום דמי שכירות, אשר שולמו לנתבעים האחרים. מאחר שכנגד התובעת היה תלוי ועומד צו הריסה נדחה והיא נדרשה לקדם הליך של הוצאת היתר בנייה למתקן חליפי, כאשר הנתבע 1 טען כי יש צורך בקבלת הסכמתו כבעלים לשם הוצאת היתר הבנייה, נכרת בין התובעת לנתבעים הסכם ביניים לצורף שיתוף פעולה וחתימת הנתבע 1 על היתר הבנייה. בהסכם נקבע כי התובעת תשלם לנתבעים דמי שכירות עד לקבלת הכרעה שיפוטית חלוטה בדבר זהות הבעלים במקרקעין וכי אם ייקבע בהחלטה שיפוטית חלוטה כי הנתבעים אינם הבעלים של המקרקעין מתחייבים הנתבעים להשיב לתובעת, בתוך 7 ימים, ממועד הדרישה את הכספים ששולמו לידי הנתבעים בתקופת השכירות.

3.התובעת טוענת כי בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הנתבע להצהיר כי הוא הבעלים של הזכויות במקרקעין וכי הינו זכאי לקבל דמי שכירות בגין מתקני התקשורת במקרקעין. ערעור שהגיש הנתבע לבית המשפט העליון נדחה אף הוא בהסכמה. לפיכך, בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים פנתה התובעת לנתבעים בדרישה להשיב לה את דמי השכירות ששילמה בתקופת ההסכם. חרף זאת, מסרבים הנתבעים להשיב לתובעת את דמי השכירות ומכאן התביעה.

4.הנתבע טוען כי הסכם השכירות בינו לבין התובעת הינו הסכם על תנאי מפסיק, שהינו מתן פסק דין חלוט הקובע כי אינו בעל הזכויות במקרקעין. אכן, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של הנתבע להצהיר כי הוא בעל הזכויות במקרקעין, ואולם טוען הנתבע כי בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון במסגרת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הושגה הסכמה אשר במסגרתה צומצמו הקביעות של בית המשפט המחוזי לשטח של 11 דונם ללא זיהוי מדויק של שטח זה, כאשר הנתבע מציין כי לאורך כל ההליך טען כי אינו מחזיק בשטח הזה. לטענת הנתבע, ההסכמה שהושגה בבית המשפט העליון הפכה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי לפסק דין בלתי חלוט בכל הקשור בזיהוי השטח נשוא המחלוקת, הוא השטח בו הוצבה האנטנה אשר הוקמה על ידי התובעת. לפיכך, התנאי המפסיק להסכם השכירות לא התקיים ועל כן אין לתובעת עילה להשבת הסכומים. הנתבע מציין כי הגיש נגד התובעת תביע לסילוק ידה מן המקרקעין וכן תביעה לתשלום דמי שכירות.

5.כידוע "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)." (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

6.במקרה זה, הטענה שהעלו הנתבעים עשויה להקנות להם הגנה לכאורה בפני התביעה ועל כן אני מורה על קבלת הבקשה. התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה. התיק יועבר להקצאה.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ג, 26 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: